I Have A Dream

לאחרונה אני מקבל לא מעט פניות מדוע אינני כותב על כיצד לגייס כסף או טיפים לגיוס כספים.

בכל הכנות , לא לשם כך החלטתי לכתוב בלוג, יש רבים וטובים ממני והרשת מלאה במידע נהדר.

אין לי כל עניין לכתוב על איך לגייס כסף ! יש לי כן עניין לכתוב מנקודת ראותי כיצד לשרת את החברה טוב יותר? מאחר ובחלק גדול מהמקרים אחריות זו רובצת על כתפיכם הארגונים, בחרתי להקים בלוג שמטרתו מתן ‘כלים לטיפוח החשיבה’. חשיבה ובחינה פנימית של ניהול הארגון. מהמסרים אותם אני מוציא החוצה, אני כולי תקווה שתיווצר ההשפעה לה אני מייחל.

למה אני מתכוון ? אתם הרי עושים את מה שאתם עושים כדי להטיב עם הציבור לו התחייבתם. את הארגון הקמתם על מנת לעזור למישהו, לתת מענה שאיש לא נותן, משהו מאד הפריע לכם במציאות החברתית והחלטתם לעשות מעשה.

אבל…. לא אחת רצתם קדימה מבלי לשאול שאלות מהותיות. כיצד זה ייראה בהמשך? מי יתמוך בכם? מה גודל השוק? מי המתחרים שלכם? כמה ארגונים דומים לכם כשלו בעבר וכמה שרדו? מהו החזון שלכם? מה מבדל אתכם מעוד 14,000,361 ארגונים כמוכם? האם בכלל קיים צורך לארגון?

מאחר ואני מניח כי עשרות אחוזים מהארגונים לא עברו על כל השאלות הללו טרם החלו לנוע קדימה, כאשר הם נתקעים, קורסים, מתפצלים וכו’… הנפגע המידי הוא הציבור לו התחייבו לתת שירות.

עשרות ארגונים בישראל, ועזבו אותי עכשיו מאלו שהם למטרות קש ומטרות כאלו ואחרות. אני מדבר על אלו שעושים באמת. חלקם אינם יודעים כיצד ייראה המחר.

תגידו… איפה אתם בעוד 10 שנים? יודעים מה? 3 שנים? אפילו שנה.

כן, אתם אמורים לא לישון בלילה. לקחתם על עצמכם אחריות עצומה, התחייבתם. עכשיו כל כישלון שלכם לא ייפגע לכם רק בכיס ובחלום, הוא ייפגע במעגל רחב הרבה יותר.

הבלוג ‘כלים לטיפוח החשיבה’ מטרתו לגרום לחשוב ולא לתת טיפים על כיצד לגייס כסף. תקראו לי משיחי, תאמרו שאיני מבין כלל מול אתם מתמודדים ביום יום? תשמעו, את המיזם הראשון שלי הקמתי לפני 20 שנה. כאיש שטח כל מה שראיתי לנגד עיניי היה לפתח וליישם, להקים ארגון, לרשום, לסחוף אחריי אנשים טובים, הכל היה טוב ויפה רק לא לקחתי בחשבון את כל השאלות שהצגתי בתחילת המאמר. המיזם כמובן נכשל, הפסדתי זמן והרבה כסף, אבל למזלי הגדול זה קרה טרם התחלתי לתת שירות לציבור אליו כיוונתי את הפעילות. תארו לעצמכם מה היה קורה אם הייתי נכשל שנה או שנתיים כאשר אני בתוך התהליך ומחויב לציבור? האחריות היא על ראשי כי לא התנהלתי נכון. יכולתי לספר לעצמי אלפי סיפורים ותירוצים, “למה לא עכשיו?” ו”זה בגלל ההוא”, “הממשלה לא נתנה לי”, בקיצור “אכלו לי שתו לי”. שורה תחתונה, אני היזם, אני המוביל, האחריות היא עליי. כל רגע בו לא ביצעתי את הדברים הבסיסיים להם אני מחויב, למי אבוא בטענות? לאלת המזל?

עכשיו איך אני קושר זאת לנושא הבלוג? נראה לי שזה די הובהר. הבלוג מטרתו לגרום לחשוב, להיטמע אט אט ולהיספג ע”י הקורא. משם הדרך ליישום ארוכה אך מבחינתי הזרעים נבטו.

אינני טוב יותר מאף אחד, אך אני בהחלט מעיד על עצמי כבעל ניסיון עשיר בניהול, ייזום, הקמה, תפעול, הובלה, ייעוץ, הנעת עובדים, (לא מעט ניסיון בגיוס) ובעיקר מבין מה נמצא על כף המאזניים.

אני מוטרד מחוסר המקצועיות מדרך התנהלות הארגונים תוך הישענות לא אחת על שיטת “יהיה בסדר”. חברים יקרים, זה נכון היה אולי עד לפני 30 שנה. זה לא באמת יחזיק עוד זמן רב. אנא דאגו להיות מקצועיים, אתם מחויבים לכך. היעזרו ב’כלים לטיפוח החשיבה’. אני כאן עבורכם.

 

מאת | אייל מליון

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *