כמעט כל גייס כספים חווה במהלך שנות הקריירה חוויות נעימות לצד חוויות פחות נעימות בעקבות שיחות טלפוניות "קרות" שקיים. חלקם הסתיימו בניתוק השיחה תוך מספר שניות, בחלקם הסתיימה השיחה בנימוס. ולחלקם פשוט לא ענו עד היום..
מה למדו הארגונים מהמשבר ב2008, שיכול לסייע לנו היום? כיצד התמודדו, מהם הפעולות שנקטו הארגונים בשנת 2008 ושאולי יכולים לסייע לנו גם בשנת 2020, בעיצומו של משבר הקורונה?
המצוקה של הארגונים ברורה. בתיעדוף משאבי הזמן והאמצעים הם מעדיפים על פי רוב להשקיע את תשומות בפרויקטים אותם הם מפעילים ובתפעול השוטף. השקעה בתחום התשתיות לגיוס משאבים נדחקת לעיתים קרובות הצידה.
אחת הדילמות המוכרות הניצבות בפני כל גייס משאבים המקבל מידע איכותי שיש בו את מספר הטלפון של משרדי הקרן הפילנתרופית וגם את כתובת המייל של נציג הקרן הפילנתרופית ואז הוא צריך להכריע... להתקשר או לשלוח E-Mail
סיימתם את כל ההכנות המקדימות כולל קשר עם הקרן, בדקתם שהפרויקט והסכום המבוקש מתאימים , והגשתם בקשה איכותית שענתה על כל דרישות הקרן. ואז? הגיעה תשובה שלילית
אמנם זה שחוק, אבל זה הכל. הסוד טמון באנשים. חשוב היה לי להתייחס לנושא מאחר והוא לב ליבו של כל ארגון ללא קשר לתחום עשייתו, על אחת כמה וכמה בעולם החברתי.
התשובה היא כן. אך האם מכירת 'מסכנות' יכולה להוות שיטת העבודה בארגון? לחלוטין לא! מכירת 'מסכנות' יכולה לשרת את מטרת הארגון פעם או פעמיים, אך בוודאי אינה יכולה ואסור לה להפוך לשיטת עבודה.
