קולות קוראים וסיפורים מהקופסה

‘אדם אחד נהג ברכבו עד שנתקע סמוך ליער בשעת לילה . מיד עצר בצד הדרך ויצא להרים את מכסה המנוע לבדוק מהות התקלה. מאחר וירד כבר החושך ולא מצא פנס בכיסו, התבונן סביב ומרחוק ראה אור. ככל שהתקרב אל האור הבין כי זהו בית בלב היער. מיד הגביר צעדיו אל עבר הבית לבקש עזרה או לפחות פנס. תוך כדי הליכה החלו מחשבות מתרוצצות בראשו. “בטח בעל הבית מוזר” מי גר לבד ביער?, “בטוח אין לו פנס” , “אולי הוא בכלל לא בבית ?”, “הוא ייבהל ומיד יירה בי”, “אין כל סיכוי שהוא יעזור” וכך הגיע האדם לפתח הבית, ‘מבושל’ עם שלל מחשבות בראשו והקיש בדלת.

לפתע נשמעו צעדים, הדלת נפתחה, בפתח עמד אדם אשר מיד שאל בחביבות.. במה אוכל לעזור ?

צעק עליו בעל הרכב :” אתה יודע מה? אני כבר לא צריך ממך פנס ולא טובות, אסתדר לבד”.

יש סיפורים שאנו מספרים לעצמנו ויש את הדבר החזק מכל וזו המציאות. המציאות יש להודות, היא הפוסק האחרון ולא השיח הפנימי. נאמר שאתם לקראת מפגש עם תורם גדול וחשוב או אפילו טרם פניה ראשונה אליו. קחו נשימה ושימו לב מה רץ לכם בראש? אילו מחשבות? תוכלו לשים לב כי בחלק גדול מהמקרים מתרוצצים סיפורים, הנחות, השערות ו’בלבולי מוח’ שקשר בינם ובין המציאות הוא מקרי בלבד. אלו הם ‘סיפורים מהקופסה’ שלכם.

אך יש כאן נקודה יפה והיא מגיעה כאשר אתם מצליחים להתבונן על עצמכם מהצד לכמה רגעים. אם הצלחתם לעשות זאת? תוכלו לחייך בדיוק כמו בסוף סיפור ‘האדם והפנס’מתחילת הפוסט.

אתם נוטים להקשיב לסיפורים מ’הקופסה’ ? ‘הקופסה’ שלכם יוצרת ‘קולות קוראים’ מיותרים ? אחלה, החליפו תחנה והתחילו להאזין לתחנת ‘קול המציאות’. לקופסה יתרונות רבים אך גם יכולת לתעתע.

בהצלחה !

 

מאת | אייל מליון

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *