משפטים שאנחנו אומרים לעצמנו ואף מאמינים להם

מה משעשע אותי בכל פעם מחדש? להיזכר במשפט שאמרתי ולשאול את עצמי.  “מה? התכוונת לזה ברצינות?” אתה עומד מאחורי מה שאמרת? ממחר דיאטה… כן, ממש! אה וגם ספורט, כן בטח.

רק לפני שאמשיך אשמח להסכם קטן בינינו. המילים שיופיעו בהמשך ייתכן ויגרמו לחלקכם להרים גבה, אולי אף לנוע באי נוחות בכיסא. הנאמר בהמשך אין בו בשום מקרה להצביע על התנשאות חלילה, ובוודאי אינו מעיד על הכלל. זו רק הצגת תמונת מציאות בה אני נתקל תדיר וחושב כי נכון להציב סוג של מראה לטובת ביקורת פנימית בונה.

אמשיך…

בחרתי להציג מס’ משפטים בהם אני נתקל כאמור כמעט מדי יום וגורמים לי לתהות! הנה מספר משפטים (אמתי לגמרי) אותם אני שומע שוב ושוב, אלו שווים בדיקה ובחינה פנימית מאיזה מקום או סיבה הם נאמרים.

 

להלן ‘דוגמית’ למשפטים:

“אין לנו איך לשלם, תגייס לנו כסף ונשלם לך על בסיס הצלחה”

“אין לנו כסף לגייס כסף”

” קרנות כבר לא נותנות יותר כסף, אין סיכוי לקבל מענק”

” אני גם המנכ”ל וגם מגייס הכספים”

“רק קשרים אישיים מביאים כסף”

תגידו, אתם באמת מאמינים במה שאמרתם?

הבנתם, ברשותכם אתייחס לכל משפט וברצף,

 

אוהב אתכם באמת ארגונים יקרים, אבל כדי לגייס כסף צריך כסף, קרנות נותנות וימשיכו לתת, מנכ”ל הארגון לא אמור להיות גייס הכספים, קשרים זה נחמד וחשוב אך לא רק אלו יביאו כסף (גיוס מבוסס קשרים זו אינה תכנית עבודה) ורק חוסר מקצועיות מאפשר אמירת משפטים כפי שציינתי לעיל.

רוצה לומר, בעצם מבקש, די עם החובבנות, הבינוניות והשכנוע העצמי שאין בו דבר מלבד חוסר הבנה במקרה הטוב ואי הכרה במציאות במקרה הפחות טוב. חוסר הבנה מכך שכדי להפסיק לומר כאלו משפטים וגם להאמין להם יש להיות מקצוען, אלוף בפיתוח משאבים, לא פחות. כל זמן שההתייחסות לתחום פיתוח המשאבים תהיה כפי שהיא כיום, תשמעו עצמכם אומרים את אותם המשפטים חזור ואמור ולהיות ‘אלופי העולם בקפיצה לרוחב’.

יכולים לדמיין מצב בו יש לכם דוכן פלאפל בלי מוכר הפלאפל? ברור שלא! או שהקמתם בית קפה ללא מכונת קפה?! יופי עכשיו דמיינו ארגון ללא מגייס כספים מקצועי. חברים, לא מגייס משאבים ב 1/2 משרה, לא מגייס משאבים בהתנדבות, לא אדריכל/עו”ד/מנכ”ל/מפכ”ל שיצא לפנסיה ויש לו זמן ללא צורך לשלם לו שכר. גייס משאבים שהוא רק של הארגון ומטעמו ומחויב לו 24/7. לא גייס משאבים שמטילים עליו 8 משימות נוספות כדי “לחסוך ולייעל”. גייס המשאבים הוא הוא מכונת (הקפה) הכסף, לא המתנדבים, לא צוות ההנהלה ולא הוועד המנהל. כל אלו אמורים להוות “תומך הלחימה” של מגייס המשאבים בארגון, נקודה. כדי שזה יצליח לגייס, כל הארגון, בלי יוצא מהכלל אמור לתמוך במגייס המשאבים ללא עוררין, לסייע לו, למקצע אותו, הוא הוא עמוד האש שלפני המחנה.

אחרת זה פשוט לא יעבוד… אין קומבינות בגיוס משאבים, אין קיצורי דרך, אין הנחות במקום הזה, גיוס משאבים זה מקצוע ענק, רחב, מאתגר ומחייב. ותפסיקו לומר לי שאינני מבין, שאין לכם כסף לזה, שאין לכם זמן, שאין לכם תקציב להחזיק מגייס משאבים בשכר, כל המשפטים שאתם אומרים לעצמכם ולסביבה ומאמינים להם.

אומר לכם במה אני כן מבין ומכיר, בעובדה שאם לא יוחלף דיסקט, אם הארגון מסרב להבין שלכל פעילותו אין ערך ואין כל עתיד ללא התמקצעות בתחום, ללא הכשרת אדם מטעמו והנחת תשתית עצמאית לפיתוח משאבים, לא יהיה עתיד לפעילותו. תמשיכו לקושש זרדים עד שהמציאות תכה בעצמה בחלון ביתכם.

אודה על האמת, מתסכל אותי לראות ארגונים המשוכנעים שכל העולם לא בסדר ולא לוקחים אחריות, בניגוד לעולם העסקי שהאחריות היא על בעלי המניות ומה שעלול להיפגע אלו הרווחים. בעולם החברתי, זו החברה שסובלת ותמשיך לסבול בגלל חוסר מקצועיות וגישה לא מקצועית של הארגון. היכן שאתם כארגון לא מצליחים , הנפגע המידי הוא קהל היעד לו אתם נותנים שירות.

יש כאן דיון מוסרי, ערכי, פנימי, שכולכם מחויבים לו ולבחינה מחודשת של רמת המקצועיות הנדרשת על מנת להצליח בפעילות. מבט קצר וכנה במראה עלול אולי לשקף לכם תמונת מצב לא רצויה, אך בהחלט ניתנת לשינוי.

הקפידו לשאול את עצמכם שוב ושוב מה נדרש כדי לשפר? איך ניתן להפוך את הארגון למקצועי יותר.

כשזה יעבוד, איש לא יזכור זאת.

כשזה לא יעבוד איש לא יישכח לכם.

 

מאת | אייל מליון

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *