מפתח המשאבים – שחקן ההתקפה המוביל בארגון

“כן אבל, נכון אבל, צודק אבל יחד עם זאת אין זמן, רעיון נחמד אבל לא מתאים כרגע, בהזדמנות אחרת”

מנהלי ארגונים יקרים, אחרי שקראתם את השורה הזו, שימו לב לתחושה המלווה אתכם. זוהי מציאות יום יומית במספר גדול של ארגונים בוודאי גם בעסקים. בל נשכח, להגדרת תפקידו של מפתח המשאבים בארגון יש כפל משמעות.

משמעות ראשונה:

עליו ליזום, להעז, לפרוץ, לחלום ולחשוב כיצד לפתח ולפצח את יכולות ונכסי הארגון ולמנף אותם להכנסות/תרומות/השקעות מגורמים חיצוניים.

משמעות שנייה:

בידיו הוא אוחז את המפתח לצמיחת הארגון על כל המשתמע מכך. עכשיו אקשור זאת למשפט המופיע בראש המאמר. שורה זו היא אוסף מילים, קולות וניגונים אותם משמיעים לא אחת מנהלי ארגונים.  לסוג ניהול שכזה אני קורא “משחק הגנה”. אין בי חלילה ולו מילת ביקורת שלילית אחת ,רק הצבת אור הזרקור על נושא בו אני נפגש לא אחת. העיסוק השוטף והעומס על מנהל הארגון יוצרים באופן טבעי מצב בו תמיד יימצאו סיבות ללמה לא, או למה לא עכשיו לנסות לממש את רעיונותיו ותכניותיו של מפתח המשאבים בארגון.

אם אתם כמנהלים מכירים את זה? או מזהים את עצמכם מנהלים שיח פנימי שכזה או עם הסובבים אתכם בתוך הארגון, אתם כנראה “משחקים בהגנה”. ברגע שזיהיתם את עצמכם חושבים ונוהגים כך, המלצתי היא מיד לנסות להחליף דיסקט ולהפוך  ל”שחקני התקפה”.

באופן אישי כמנכ”ל חברה, אחד הדברים אותם אני הכי מוקיר, מעריך ומכבד, היא העובדה שעובדי החברה מגיעים אחת למס’ ימים עם תובנות, רעיונות ויוזמות חדשות וזה כלל לא משנה אם הרעיון מציאותי או לא, זה כלל לא משנה אם הוא ניתן לביצוע או נכון ליישום בשלב זה של החברה.

הדבר החשוב ביותר הוא שנוצר שיח ומתפתחים כיווני חשיבה חדשים ומאתגרים אותם שווה לבחון. כי במציאות, מי יודע איזה רעיון יוליד את הדבר הטוב הבא לארגון? מי אני שאחסום או אבלום את האפשרות לצמיחה? זו אחריותי המלאה וחובתי לדחוף את עובדי החברה/ארגון לחשיבה יצירתית וחופש מוחלט להציף רעיונות, הזויים ככל שיהיו. בוודאי ובוודאי את מפתח המשאבים , מנוע הצמיחה של הארגון בפועל. על מנת שארגון, כל ארגון, יצליח לעמוד ביעדיו, על העומדים בראשו לאפשר למפתח המשאבים לדחוף ולעלות “לשחק בהתקפה” כל העת, לתקוף כל העת ולהיות קשוב ופתוח גם לטעויות שנעשות, רק מתוכן מתרחשת למידה, צמיחה והצלחה. “שחקן התקפה” המקבל  לבצע מהלכים, יצליח להוביל ללא ספק בתחום התמחותו פיתוח המשאבים ובגדול.

לסיכום, “משחק הגנה” מקבע, משתק ומוריד את הקבוצה (ארגון) לספסל מאד מהר, ואף מבריח אוהדים(עובדים טובים ואף תורמים). לעומת זאת, “משחק התקפי” מייצר הזדמנויות, צובר נק’ ואף צובר עוד ועוד אוהדים. מפתחי משאבים, מנהלים, שחקו כקבוצה ויחד תעלו להתקפה.

מקסימום זה יצליח.

 

מאת | אייל מליון

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *