‘התנהלות דוחה’ (את הכל לאחר כך)

למה לדחות לאחר כך את מה שניתן לדחות למחר?

“דבר איתי”, “נהיה בקשר”, “נתאם שבוע הבא”, “מחר”, “אחר כך”, מחר-כך !

מה גורם לנו להתנהל כך?  ובכן יש כאן תמהיל מעניין של תרבות, מנטליות, מבנה חברתי, ועוד. אני טוען שזה רע בטווח הקרוב והרסני בטווח הרחוק. לכאורה הרי ממילא בסוף הכל קורה (הקול קורא) אז מה בוער?!

נכון, תכל’ס מה בוער? העניין הוא שרובנו מטפלים בנושאים החשובים ביותר רק בדקה ה – 90 או רק כאשר אין ברירה ובפועל עוסקים בכיבוי שרפות. התנהלות של כיבוי שרפות מביאה עמה אכזבה ותסכול. שווה לבחון מה מתסכל יותר? הידיעה שאנו דוחים כל מה שרק ניתן לדחות (כאילו זה לא יגיע בסוף) וההתמודדות עם ההשלכות? או העובדה שלא הגענו לתוצאות הנדרשות?

אני מניח כי האכזבה מהתוצאות היא הגורם המתסכל ביותר, במיוחד כאשר נזכרים מה דחינו ומאילו סיבות ‘שטותיות’. רוצה לומר, אנחנו החסם.

בשנים האחרונות יצא לי ועדיין יוצא לי לשמחתי לפגוש וללוות עשרות אנשים, מנהלים, עובדים ומתנדבים. כמעט בכל השיחות והמפגשים אשמע את סיפור ה :”למה דברים לא קרו”.

כאשר אני מעט ‘חוקר’ מדוע זה לא קרה, מיד מתחילה המנגינה עמה פתחתי את המאמר, “שמע” הם אומרים לי, “זמנים לחוצים”, “היה המון עומס”, “היינו בתקופה של שינויים”.

לא יודע אולי זה רק אני, אבל כל חיי הם שרשרת של שינויים, לחצים ועומס. שיגרה מבחינתי לכל דבר ועניין. הרי למי מאיתנו יש רגע דל?

אמת היא כי אורח החיים של העולם המערבי מורכב, עמוס ותובעני במיוחד, אך אין זה תירוץ להתנהלות דוחה (לא מדובר על ‘חוסר הנחמדות’ שלנו חלילה). מדובר על דפוס התנהלות שרק דוחה את ביצועם של דברים חשובים ומנסה בכל דרך להימנע מהמשימות הנדרשות מאיתנו כמנהלים, עובדים או מתנדבים. בוודאי את המשימות שאנו פחות אוהבים לבצע.

קחו למשל נושא בו אני נתקל באופן כמעט קבוע, מועדי הגשה. דוגמה קלאסית להתנהלות דוחה. אם מועד ההגשה לגורם המממן מעבר לפינה, מדוע דוחים הטיפול בעניין לדקה ה – 90?  לרוב, הסיבות לדחייה הן ניהול זמן וסדרי עדיפויות מעט מוזרים.

אז איך בכל זאת משנים התנהלות דוחה? איך עוברים ממצב בו הדברים מנהלים אותנולמצב בו אנו מנהלים את הדברים? ראשית מזהים את הדפוס, לאחר מכן מודים בנוכחותו, מגדירים סדרי עדיפות ובונים תכנית עבודה  אליה נצמדים כמו עלוקה לעור, (כמובן עם מעט חופש כי נטייתן של תכניות היא להשתנות). עצם ההצמדות לתכנית סדורה מוגדרת יעדים ומטרות תוך מחויבות אליה, עשויים ליצור את המעבר מ’התנהלות דוחה’ לניהול שעושה.

נסו, זה שווה את זה.

טיפ קטן : עשו זאת בצוות, כך גדל הסיכוי לשמור על קו מנחה ולעמוד בהגדרות. זה מחייב את שני הצדדים, מניע ותומך בתהליך (כמו קבוצת תמיכה לדיאטה). סוד קטן, גם שניים זה צוות.

בהצלחה!

 

מאת | אייל מליון

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *