המסרב המצמיח

גיוס המשאב הפנימי לטובת החיצוני

בתחילת דרכי היזמית בערך לפני 45 שנה הדבר שתמיד הפתיע אותי היא כמות האנשים שאמרו לי ״לא״ ! או אלה שהסבירו לי “למה לא כדאי”. חשבו לרגע על עצמתה של המילהלא!

לא הגיוני, לא טוב, לא ילך, לא נכון, לא ככה, לא ניתן, לא לפני ש…. טוב אולי די? התובנות הבאות הן תובנות של שנים ובראייה לאחור, אך בגיל די צעיר התחלתי להבין כמה דברים כאשר שמעתי את המילה לא חוזרת על עצמה.

תובנה ראשונה: זה היושב מולי ואומר לי לא בעצם מספר לי על הפחדים ועל החששות שלו.

אם כך, איך זה רלוונטי ? למה זה מעניין אותי ? כיצד ניתן לקדם כך דברים ?

תובנה שנייה: בכל פעם ששמעתי את המילה לא, יכולתי לראות שאני מתמלא כוחות, ממש נטען.

הצד השני של זה הוא ללכת עם הראש בקיר, אגב יש לכך מחיר ללא צל של ספק. אך תמיד העדפתי להיות בצד הנוגח בקיר. רק לצד הנוגח יש סיכוי יכולת והזדמנות לשנות משהו. לעומת זאת הצד הננגח? זה שרק אומר לא כל הזמן? ובכן הוא תמיד במגננה, מגן בכל הכוח על משהו שלעתים רבות אף אינו מבין על מה הוא מגן?! מגן על פחדיו, על דעותיו, עקרונותיו ועוד. כל אלו חשובים ואני מסכים ומכבד זאת, אך באופן אישי תמיד אעדיף להיות בצד היוזם, החותר למגע, לא מתעצל, מסרב להתקבע, רץ במכוון להתנפץ אל הקיר בכל הכוח עד שייסדק או ללכת סביב, העיקר שאדע כי הפכתי כל אבן וניסיתי כל אפשרות בטרם עברתי הלאה.

אין כאן מופע קוסמות וגם לא יכולות על או כישורים מיוחדים. אמרו לכם לא? עצרו לנשום רגע, נסו להקשיב ותוכלו לזהות כי בעצם הצד השני מספר לעצמו למה לא! הצד השני הוא זה שמגן כמעט בחירוף נפש על עולמו הפנימי. חלילה וחס שספינתו תטולטל או חלילה תפליג לא עלינו ליעד לא ידוע.

אתן רק עוד דוגמה קטנה להמחשה, מדוע לדעתי בכל העולם הציבור זועם בשלב כזה או אחר על מנהיגיו? כי אלו משדרים כל העת מדוע הם לא עושים דברים תוך זריקת עשרות צידוקים וטיעונים למה לא!

טירוף, אבל שיקום אחד ויגיד איך כן ?! שיקום אחד ויאמר כי ישנם אתגרים אך הוא הולך להפוך עולמות ולחשוב כיצד כן ניתן לשנות. (רמז דק מקומי).

איך כל זה קשור לניהול ארגון ופיתוח משאבים? ובכן בקשר ישיר הדוק ושאינו ניתן להפרדה. זאת מכיוון שגם העומד בראש ארגון וגם העוסק בפיתוח משאבים אין להם בכלל את המותרות להיכנע או לקבל את המילה לא כנושא מוגמר. תמיד, לעולם, בכל סיטואציה, בכל נושא מורכב ככל שיהיה, קיים פתרון.

השאלה היא מה ועד כמה מוכן מנהל החותר אל עבר המטרה להקריב ולהתמסר?! תוך הבנה ברורה כי ייתכן וחרף כל מאמציו טובים ככל שיהיו, לא יישאו פרי בסופו של דבר. שגרת יומו של מנהל הארגון ומפתח המשאבים היא התמודדות קבועה עם המילה לא אך כאן גם טמון מקור עצמתו של הארגון.

בכל פעם שנתקלתם בסירוב, נאלצתם לחשב מסלול מחדש, זה אומר שהתפתחתם וצעדתם צעד נוסף קדימה. הרי בעולם מושלם אם בכל פעם היינו שומעים את המילה כן, היינו מפסיקים לשאול, לחקור, לחפש, להיות יצירתיים ולהתפתח. הטעות הנפוצה היא שרובנו טועים ומקבלים את הסירוב באופן אישי וחווים זאת ככישלון אישי. אז יש לי הפתעה קטנה, לא סירבו לכם כי עיניכם הכחולות לא היו כחולות מספיק, היו שם עוד 3486959 סיבות שכלל אינן קשורות אליכם.. המשיכו ללכת הלאה ולנסות שוב בפעם הבאה, חכמים, יצירתיים ומנוסים יותר.

בסוף, תפגעו בול

מבטיח.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *