גיוס משאבים – לא לבעלי לב חלש!

בילדותי אחד הדברים שאהבתי לעשות הוא לעמוד סמוך לחומת ה’לונה פארק’ בתל-אביב, להביט ברכבת ההרים ולשמוע את אנקת המתכות העומדות להתפרק בכל רגע, שקשוק השרשראות המושכות את הקרונות מעלה אל עבר “גבעת הצעקות”. שם למעלה ברגע שהקרונות היו מסתדרים בשורה, שנייה לפני הצלילה הגדולה מטה היו מתחילות הצווחות והצעקות . לימים כשיכולתי להרשות לעצמי כנער לרכוש כרטיס כניסה, רכבת ההרים הייתה המתקן הראשון אליו הייתי רץ לתפוס מקום ולעמוד בתור ומיד לאחר מכן לשבת ב”גבעת הצעקות” שם למעלה, שנייה לפני צלילת קרונות מהירה מטה.

רגעי הנפילה היו מרגשים ביותר, זהו רגע כה מהיר וחזק עד שניתן היה לחוש כיצד האוזניים נאספות לקוקיות, חוט השדרה נשלף דרך העורף ואיברים פנימיים מתמקמים מחדש בסדר אקראי.

השהייה למעלה ב’אזור הנוחות’ שם הרכבת מאטה מעט את קצב הנסיעה אפשרה לנוסעים לקחת אוויר עד ‘העונג הבא’ וחוזר חלילה. מאחר וכרטיס הנסיעה היה פתוח ללא הגבלה, דאגתי לעלות ולרדת אין ספור פעמים עד שיכולתי ממש לתרגל חישובים ולפתח מחשבות ברגעי הנפילה החופשית והסיבובים החדים.

אגב היום, אין כל סיכוי שאני חוזר לרכבת ההיא. במחשבה לאחור, היה זה סוג של אימון מנטלי. חלקכם וודאי יחשוב על מזוכיזם מסוים וזה בסדר מבחינתי, ייתכן וגם זה היה שם?! בעיקר אהבתי את תחושת המעברים בין רגעי ה-  High לרגעי ה- Low . שם בדיוק בתפר, במעברים, התאמצתי לנסות להבין מה הוא הגורם המניע אותי לעשות זאת שוב ושוב ושוב ? מה גרם לי הכי הרבה הנאה והנעה? איזו התחושה נלווית לצניחה ל  Low ואיזו תחושה יש בעליה ל High?

לקח לי שנים לקבל תשובות ולא בטוח שקיבלתי את כולן, אך דבר אחד בטוח. האימון ותוצאותיו נצרבו חזק בתודעה ובכל פעם שאני נדרש למשימה שצפויות בה עליות ומורדות מהירים, אני ראשון להתייצב. במקביל מיד עולה תחושת ההתרגשות מהבלתי צפוי. גם אם לא השגתי את מה שרציתי בהמשך הנסיעה, תחושת הניצחון נובעת מהעובדה שעשיתי את כל הדרך תוך בחירה מודעת להיכנס למקום פחות נח.

נכון, בדיוק כמו בגיוס משאבים. גיוס משאבים הוא האזור הכי פחות נח להיות בו. סוג של רכבת הרים מוטרפת שבודדים מוכנים לעלות עליה. אלו הבוחרים לעלות עליה לראשונה, רק חושבים שהם יודעים לקראת מה הם הולכים ומה נדרש. לעומתם אלו שמסרבים ומעולם לא היו שם יכולים רק לדבר עליה מבלי באמת להבין מה נדרש כדי לעמוד בנסיעה (בבחינת ‘זר לא יבין זאת’) מלאת הפתעות. נסיעה ברכבת ההרים של גיוס המשאבים לא זו בלבד שהיא מלאת הפתעות ואין לדעת מה יביא עמו הסיבוב הבא, את הנסיעה מלווה לא פעם קהל ש “זורק” על הנוסעים שלל ירקות (משימות נוספות) מבלי להבין שאין לנוסעים בקרון יכולת לתפוס, אבל על כך בפוסט אחר.

לגישתי האתגר האמתי היא לא רק ‘להצליח להביא את הכסף’, האתגר האמתי הואלהישאר ממוקד ברגעי המעבר בין הידוע לבלתי צפוי, לשמוע סירוב שוב ושוב ולהישאר שפוי. האתגר האמתי הוא להיות יצירתי, לא להישבר, לדעת ליצור יש מאין ומהלימון לימונדה. היכולת לרדת מהקרון בתום הנסיעה ולבחור לעלות לנסיעה חוזרת מעידה על התמדה, נחישות, חשיבה חיובית ויצירתיות ועל כך שאפו ענק לעוסקים במלאכה.

ישר כח!

 

מאת | אייל מליון

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *